וישב תשפ"ו

עשיו שונא ליעקב

"חיבוק דב" הוא כינוי לחיבוק חיצוני ומאולץ. על עשו נאמר שנפל על צוארי יעקב "וישקהו" יש אומרים שזו לא היתה נשיקה מכל הלב אלא נשיקה מאולצת כמו חיבוק דב, שזהו תרגיל להחנקת יעקב. יש דעה שניה שבאותה שעה קרה נס ועשו נישק את יעקב בכל ליבו (רש"י בראשית לג,ד). לאורך כל ההיסטוריה עשיו שונא את יעקב אך לפעמים נדלק ניצוץ של אהבה (ספר בראשית עם פירוש, וישלח).

יעקב תיקן תחומין לשבת

כשבא יעקב לשכם, נאמר: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (בראשית לג, יח). ביארו חז"ל שתיקן יעקב תחומין לשבת (בר"ר יא,ז). ועל כן זכה יעקב לנחלה בלי מצרים, ולכאורה גם אצל אברהם נאמר שקיים כל התורה ואפי' עירובי תבשילין (יומא כח,ב), ומדוע זכה רק יעקב לעניין של 'ופרצת ימה וקדמה'? אלא שהרחבת גבול הקדושה ישנו בזמן, במקום ובנפש. אברהם קיים עירובי תבשילין, שזהו בחינת הזמן, אך יעקב תיקן עירובי תחומין, שזו ההוספה על הקדושה מבחינת המקום ומדה כנגד מדה זכה לנחלה בלי מצרים: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (נתיבי ישורון על התורה, עמ' מג).

ברכה על מאכל אסור

הלכה היא, שאין מברכים על מאכל אסור לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה (שו"ע או"ח קצו,א). ואם בירך, אין עונים אחריו אמן משום שיש עבירה באכילתו, והרי זה 'מנאץ' את ה' בברכתו על זה (משנ"ב קצו,ג). נחלקו הראשונים, אם אדם שנמצא בסכנה ואוכל דבר איסור, האם מברך ופסק השו"ע שמברך (שו"ע או"ח קצו,ב). יש אומרים שמשום ספק ברכות להקל אין מברכים (ילקו"י קצו,ב). לכו"ע אם אוכל דבר מותר בזמן איסור [כיום הכיפורים] מפני הסכנה צריך לברך (מ"ב רד,מו). נלפענ"ד, שמשום סב"ל לא מברכים (הרב הלוי).

כניסה לבית הכנסת בנעליים עם בוץ

אם מנעליו מלוכלות בבוץ וכדומה באופן שאם יכנס כך יטנף את רצפת בית הכנסת ובית המדרש, נראה שחייב להסירו קודם שיכנס, שהרי חייבים לכבד ולרבץ את בית הכנסת (שו"ע או"ח קנא,ט), ובוודאי שלא ללכלך בידיים, ולפי זה נראה שיש על הגבאים לדאוג בימות הגשמים, שיהיה שטיח לפני פתח בית הכנסת כדי לנקות את הנעליים (בית יהודה ד,י). בוץ שעל הרגליים ראוי לקנח קודם שיכנס להתפלל ולא יהיה עליו ולא על בגדיו שום לכלוך (שו"ע או"ח קנא,ח).

ברכת שהחיינו על נעליים חדשות

הלכה היא, שאין מברכים ברכת שהחיינו על בגד שאינו חשוב כל כך, כגון 'נעליים' או גרביים, אלא אם הוא עני ושמח בהם (שו"ע או"ח רכג,ו). המנהג שלא לברך שהחיינו אפילו הוא עני (רמ"א שם; חזו"ע ברכות, עמ' תג), ויש אומרים שאם הוא עני ושמח ביותר יברך שהחיינו כי הדבר תלוי בשמחה (רדב"ז א,שצה). המנהג הוא לא לברך 'שהחיינו' על נעליים חדשות גם לא לעני (הרב הלוי).

הלכה עם המחשה