מטות - מסעי תשפ"ו
הצומות בימי בית שני
כשהיה בית המקדש השני בנוי לא היו צמים את י' בטבת ולא בי"ז תמוז, אלא היה רשות בידם ומי שהיה רוצה היה מתענה ומפני זה לא היו השליחים יוצאים להכריז על קידוש החודש בטבת ותמוז. (פיה"מ לרמב"ם ר"ה א,ג). נחלקו הראשונים אם היו צמים ביום תשעה באב בימי בית שני, יש אומרים שהיו צמים מפני שביום זה אירעו הרבה דברים רעים ולכן שליחי קידוש החודש יצאו למקומות רחוקים, כדי להודיע על חודש אב (פיהמ"ש לרמב"ם ר"ה א,ג), ויש אומרים שלא צמו ואף היה להם כיום טוב, ומה שהשליחים יצאו בחודש אב מדובר אחר חורבן בית המקדש (תשב"ץ ב,רעא; מג"א תקנב,יא).
קביעת ימי צום בזמן הזה
נאמר בנביא זכריה: "צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח,יט). כלומר חיוב הצום במועדים אלו נאמר מפני תקנת נביאים. התשב"ץ מסביר שתקנת הצום היתה שיש לצום כל עוד בית המקדש חרב, אחר שחרב הבית השני חזרה תקנת הצום להתקיים ולא מכח תקנת חכמי בית שני אלא מכח תקנת הנביאים שבזמן בית ראשון יש שרצו לקבוע צום על ימי השואה ולפי דברי התשב"ץ (הרב יצחק ניסים).
אפרוח בן יומו שלא נפתחו עיניו
בגמ' מובאת מחלוקת בין ראב"י לבין חכמים האם אפרוח שלא נפתחו עיניו כשר לאכילה, ולדעת ראב"י הרי הוא אסור מדרבנן, ולדעת חכמים הרי הוא מותר (ביצה ו,ב; חולין סד,א). הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים וכן בשו"ע, פסקו כחכמים להקל (שו"ע יו"ד טו,א), ואילו הרא"ש וכמה אחרונים החמירו עד שיגדלו הכנפיים (ש"ך יו"ד טו,ב).
מקווה שנעשה מקרח
מים שנכנסו לכלי ונשאבו פסולים למקווה, אך אם המים נעשו שלג או קרח אין בהם פסול שאיבה וגם אם יכניסו אותם לתוך כלי אין הם נחשבים שאובים ואינם נפסלים למקווה (שו"ע יו"ד רא,ל). ויותר מזה, אם יקפיאו מים שאובים שיהפכו לקרח יפקע מהם פסול שאובים והרי הם כשרים למקווה (שו"ע יו"ד רא,לא) ובצורה כזאת אפשר לעשות מקווה בקיץ במקום להמתין עד שיגיעו מי הגשמים (טה"ב ג, עמ' שז-שכג). יש פוסקים יחידים שחוששים לשיטות יחידים ולכן מביאים קרח על ידי משטחי עץ שאינם כלי ואינם מקבלים טומאה, ואינם מפשירים את הקרח על ידי חימום אלא באופן טבעי (דעת כהן יו"ד צד-צח).